״מרפא העלו על נס אוכלוסייה שנופלת בין הכיסאות באופן תדיר. הפרופיל הממוצע של דר.ת רחוב או נער.ה בסיכון גורם להם לצרוך שירותי רפואה רק במצבי קיצון וחירום, ולעתים כלל לא. רפואה שגרתית או מונעת לא מתקיימת והמערכת הרפואית מתקשה להגיע באופן יזום אל מי שלא פונה אלייה. לרוב מדובר בפרופיל של חולים מורכבים – מחלה קשה, צרכים פסיכוסוציאליים אקוטיים, שמבלי שתיבנה  תשתית מוסדרת הם לא יוכלו לקבל מענה מותאם ומלא , וימשיכו לצרוך אם בכלל שירותים בצורה לא נכונה ונקודתית. מהרגע שנוצר שיתוף הפעולה בין מרפא- אשר מציפים את המודעות לנושא ואת הצרכים מהשטח-  לבין הקופה -שהגדירה אוכלוסיה זו כמורכבת ותיעדפה אותם במסלול שירות משל עצמם- נוצר מצב בו מתקבלים מגוון שירותים שלא התקיימו בעבר. לדוג. נערה בסיכון שמגיעה למלר"ד וצוות במקום מקבל הדרכה למה לשים לב וכיצד להתנהל לקראת בואה. נערה שעברה בעברה פגיעות מיניות וצריכה בדיקה של רופא מיודע טראומה (שהוכשר לכך בקופה) ומעבר לבדיקה מנגישים עבורה את כלל שירותי וצוות המרפאה כדי שציכנס למעקב שגרתי. נער שצריך דחוף להגיע למוסד לגמילה וצריך לבצע סט בדיקות ויש חשש שלא יעשה אותם בשל המורכבות הביורקרטית. דר רחוב שצריך הסדרה של חובות בשל ביקורים רבים במיונים. רצפי טיפול ושיתוף פעולה בין מטופל, מדריך ומסגרת, קופ"ח ובי"ח. הרצאות רופאים בקהילה שמגיעים להוסטלים לדבר על שירותי הרפואה בקהילה ועל בריאות ורפואה מונעת